משסיים בשנת 1947 את לימודיו בטכניון ודיפלומה עוד לא ניתנה לו, נתקבל על סמך רושם אישי טוב לעבודה במחלקת המים של הנהלת הסוכנות כמהנדס מים. משהחלה מלחמת העצמאות הושאר בעבודתו, שהייתה חיונית גם להבטחת כושר העמידה של נקודות מרוחקות, והיה נוסע אליהן על אף הסכנות בדרכים (השיירה שנסע בה למנרה בעניין בריכת המים, הותקפה בדרך; שניים נהרגו ותשעה נפצעו קשה, והוא יצא בכמה שריטות עמוקות בגופו). בקשת חברת “מקורות” להעבירו לשירותה לשם פיקוח על קו הנגב, נדחתה תחילה על-ידי המחלקה, שסירבה לוותר על עבודתו. לאחר שאחיו יעקב נפל בקרב על הקסטל, הפציר במחלקה לשחררו כדי שיוכל להתגייס, ולבסוף נשלח בתפקיד קצין-מים גדודי לפקח על הקו בנגב. את התפקיד מילא במשנה מרץ ורבות היו תכניותיו ודרישותיו בקשר לאספקת מים לנקודות מנותקות, ואף הציע להקים אחת עשרה נקודות חדשות במקומות שציין, לשם הבטחת קו המים והדרכים הראשיות.
בדרכו לתיקון קו המים שפוצץ על-ידי המצרים נהרג בעלות מכוניתו על מוקש בין צאלים לתקומה ביום כ”ג באלול תש”ח.