אביעד נלחם והגן על חבל הארץ שבו גר עם משפחתו, חבל שלום בנגב המערבי.
היה ממייסדי היישוב שלומית בחבל שלום ועובד מקורות, שבחר בשליחות המים להפרחת הנגב כדרך חיים ועבודה – ולמען דרך זו שילם בחייו.
במסגרת תפקידו בחברה שימש כפקח גושי וכאחראי על אספקת המים באזור הנגב המערבי. הוא היה שם, בכל עת ותנאי, תמיד ראשון לסייע בכל משימה ואתגר, תמיד בחזית העשייה. שיקף בכל צעד ושעל את הרוח הישראלית במלוא תפארתה, את ערכי הערבות ההדדית, הסולידריות והנתינה לאחר ולקהילה.
אביעד שירת במילואים במשך ימים רבים בשנה, התנדב לעמותת “ידידים” והיה נכון לכל קריאה לחילוץ אזרחים בדרכים, וכן התנדב גם להיות במערך הכוננות בחבל שלום.
בבוקר השבת השחורה, מיד בתחילת המלחמה הארורה, הצטרף אל חבריו להגנה על יישוב שכן ונלחם בעוז ובגבורה בשניים-עשר מחבלים. אביעד ניצב בחזית הלחימה והשתתף בקרב קשה, הירואי, בו מצא את מותו.
בגופו הציל חיים, חיים רבים, במורשתו ציווה עלינו להמשיך להילחם על הבית, בית ישראל. אביעד היה מטובי בניה של המדינה, והוא הותיר אחריו את אשתו וששת ילדיו שהיו כל עולמו, קהילה כואבת, וחברים דואבים לעבודה.
ננצור בליבנו בהרבה אהבה את זכרו של אביעד